אימי , רחל מרגולין ז"ל

"רוחה" כפי שכינו אותה בחוות הנוי בעמק חפר (הגן הבוטני) עבדה בצמוד לגב' רות בנימין ומר' הוגו בין השנים 1952 ועד 1968. עיסוקה כבוטנאית היה להביא צמחים שונים לארץ ישראל ולביית ולאקלם אותם בארץ. רוב העצים שהובאו היו מדרום אפריקה , אוסטרליה ומדינות רחוקות .

העצים שאימי אחראית לאקלומם בארץ ישראל הם עצי בוהניה , ברכיכיטון ועוד מספר רב של עצים שאקלמו כאן והיום משמשים כעצי גן ונוף ארץ ישראליים טיפוסיים.

כבר בהיותי בן שנתיים הייתי יוצא עם אימי לגן והייתי נמצא במחיצתה  שעות רבות – מכאן למדתי מאימי ומגברת רות בנימין את שמות העצים והשיחים וכיצד ניתן לזרוע ולהרבות את העצים . כמו כן ראיתי ולמדתי בחוות הנוי כיצד עושים ייחורים רבים מעצי נוי ומקימים גן נוי לתפארת .

הגן קיים עד ליום זה ונקרא "הגן הבוטני עמק חפר" וממומלץ מאוד לבקר בגן ולהתרשם .

כילד בן 4 אני זוכר טוב מאוד את שתילת עץ הכוריזיה הראשון בישראל ואת שתילת עץ ארז ההימליה.

גם בני הצעיר, גיא מרגולין , כיום בן 34 למד בפקולטה לחקלאות והינו אגרונום , למעשה דור שלישי שהמשיך וממשיך את המסורת של אימי שכל כך אהבה עצים.

כיום אני מגדל עצים ובעל משתלת עצים גדולה , רואה את הזכות הגדולה שהעניקה לי אימי לאהבת העצים ודרך האמונה שארץ ישראל חייבת להיות ירוקה יותר ואנו חייבים לנטוע בה מאות אלפים של עצים כל שנה במיוחד במצבנו היום כאשר ערים בישראל גדלות והשטח הבנוי , הכבישים והמדרכות נשארים חשופים .

לכן השליחות הזו שאימי רחל נטעה בי ובבני גיא ממשיכה את האמונה ואהבה לעצים ושתילתם בארצנו. אימי הספיגה בי את אהבת העצים ואכן אהבה זו נשארה עימי ותישאר  עימי כל חיי!!